<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן ר"פ</h1>
<h2>דף צט:</h2>
כתבת באמת משנת דג טהור שכבשו עם דג טמא אם אינה אלא בביטול ציר כמו שאמרתי המשנה מיותרת כמו שכתב מורי. מיהו אי מיירי בביטול גופו קשה דהיאך אפשר דביטול גופו לא חמיר מביטול ציר, ותו דהיכי מתוקמא בביטול גופו דהא ר' יהודה לית ליה בטול מין במינו אלא בציר משום דזיעה בעלמא הוא אבל בבטול גופו לא. ואם נאמר דתנא קמא איירי בבטול הגוף אם כן הוה ליה לרבי יהודה למימר ציר רביעית בסאתים דהוה משמע דבבטול גופו פליג. תשובה כבר כתבתי לך בתשובתי הראשונה [סי' ר"ע] כי שלש משניות הן רישא דג טמא שכבשו עם דג טהור והיא חסרה שלא נתפרשה בה אם להתיר אם לאסור, בירושלמי [תרומות פ"י ה"ה] פרישו דתני רבי יהודה בן פזי דבר דלייה דג טהור תפל שכבשו עם דג טמא מליח אסור. ומציעתא כל גרב שהוא מחזיק סאתים אם יש בו משקל עשרה זוז ביהודה שהן חמש בגליל זו היא לבטול גופו, וזו תנא קמא היא ולא ידענו אם יודה בה רבי יהודה שאינו מחמיר אפילו במין במינו יותר משיעור זה כמו שאין תנא קמא מחמיר יותר משעור זה בבריה החמורה לבטלה בשעור זה, או שמא תנא קמא היא ורבי יהודה לא מודה בה ולא מיירי בה. וסיפא בביטול ציר רבי יהודה מחמיר עד רביעית בסאתים ורבי יוסי מקל ואמר אחד מששה עשר. ומה שאמרת אם בבטול גופו היאך אפשר דביטול גופו לא חמיר מבטול ציר עד כאן לשונך, הוא תמה בעיני והיכן הוא חומרו של ציר כאן והיכן הוא קולו של גוף והלא ציר בטל אפילו [ל]רבי יהודה שהוא המחמיר רביעית בסאתים שהוא אחד בקצ"ב ואילו גופו בעינן סאתים לעשרה זוז שהוא תשע מאות וששים זוז והיכן היא החומרא והקולא שאמרת.
